כללי אצבע - קצת עלי ועל הבלוג
את דרכי בעולם התוכנה התחלתי בגיל צעיר מאד, לא נראה שהיתה לי הרבה ברירה, זה קטע משפחתי. אבא שלי, הדודים, ובעיקר אחי הגדול תיכנתו במרץ, וכמיטב המסורת כשהגעתי לגיל עשר נשלחתי לחוג תכנות על מחשבי Sinclair ZX 81.
מאז, פחות או יותר, התעסקתי בתכנות. בשלב מסוים גיליתי שלא רק שזה כיף, אלא שאפשר גם להתפרנס מזה ושהמשכורות שמשלמים על תכנות גבוהות באופן משמעותי ממה שאפשר לקבל על שטיפת כלים בפאבים, ואפילו יותר ממלצרות או עבודה כברמן.
התפרנסתי מתכנות משהו כמו עשרים שנה. מעולם לא למדתי באופן רשמי. ניסית כמה קורסים באוניברסיטה הפתוחה, רק בשביל להיווכח שוב שאני ומסגרות הלימוד הרשמיות לא מתאימים במיוחד. זה לא שלא למדתי - למדתי כל הזמן ולמדתי הרבה, אבל כמעט תמיד למדתי בדרך שלי.
מהיום הראשון שבו התחלתי לתכנת, אחי הגדול, יובל, תמיד היה שם בסביבה. יובל הוא סוג של ויקיפדיה עם דופק. הוא יודע הכל, ובנוסף יש לו סבלנות של פיל (ומדובר בפיל סבלני מאד). יובל היה מסביר לי את ההתחלה, שולח אותי לקרוא את הספר הנכון (ולרוב גם מביא לי את ספר) ובהמשך עוזר לי להתגבר על החלקים המסובכים.
בהיעדר לימודים פורמאליים, פיתחתי יכולת לזהות את ה"יובל" המקומי כמעט בכל מקום שבו עבדתי, באופטימדיה, הסטארט אפ הראשון שלי, זה היה וואסילי חצ'טורוב, שלימד אותי בסבלנות ובנחישות את רזי תכנות הObject Oriented, וכך כמעט בכל מקום עבודה מאז. השילוב של ספרות מקצועית, אח גדול ובהמשך אינטרנט, הספיקו.
ככה עברו קרוב לעשרים שנה, עברתי כמה וכמה חברות מסטארט אפ של חמישה אנשים ועד SAP.
ואז הגעתי לוויקס ואחרי כמה חודשים שאלו אותי אם אני בעניין של להוביל צוות.
נשמע לי נחמד, אז הסכמתי.
ועכשיו מה?
בתור מתכנת, הנחתי שטכניקת הלימוד שפעלה עד עכשיו תמשיך לעבוד - נמצא מנטור, נמצא ספר ויאללה.
טעיתי.
בהתחלה לא היה נראה שיש בסביבה מנטור שיכול לעזור לי. כשחיפשתי כיוונים לספרים או כל חומר הדרכה שימושי אחר בסביבה, חזרתי בידיים ריקות.
התחלתי לחפש בעצמי, ולמרות שאני לא זוכר במדויק מה היו המאמרים שמצאתי, אני זוכר בברור שהם לא היו רלוונטים לכלום. בטח שלא לעבודה של מנהל טרי בחברת תוכנה. נאלצתי לחזור לעצה הראשונה, ובעצם היחידה שקיבלתי שהיתה משהו כמו "עזוב ספרים עכשיו, תתנסה בזה קצת ויהיה בסדר".
ככה זה המשיך כמה חודשים שבהם הייתי די אבוד, ניסיתי להבין מתוך הריק מה בדיוק העבודה שלי, האם אני עושה אותה נכון ואיך אני יכול להשתפר. קשה לי להגיד שהנסיון הזה הוכתר בהצלחה.
ואז הגיע זהר.
בשלב מסוים, היינו מספיק מנהלים חדשים בחברה, ושלחו אותנו לקורס למנהלים בהדרכת זהר גור.
מצאתי את אחי הגדול.
הקורס עצמו היה לא פחות ממעולה - מעבר לתכנים ולהדרכות של זהר, הקורס נתן לי את הצעד הראשון, הכיוון, שכל כך הייתי צריך במשך כל כך הרבה זמן. אחרי כל שיעור רצתי לאינטרנט והמשכתי ללמוד. בהמשך התחלתי לעצור בחנות הספרים ליד המשרד ולקנות ספרים לפי רשימת הקריאה שקיבלתי מזהר. מאז לא הפסקתי ללמוד, לקרוא ולהשתדל להשתפר כמנהל.
רק אז הבנתי כמה אבסורדי המצב הכל כך נפוץ בחברות הייטק (ואולי גם באחרות) בהן כשאתה רוצה להתקבל לתפקיד טכני, אתה מתבקש להציג רזומה של לימודים וניסיון, עובר ראיונות טכניים מפרכים ונמדד מכל כיוון אפשרי ולעומת זאת, כשאתה עובר לתפקיד ניהולי, שהוא לא פחות מורכב, מצפים ממך שתסתדר בעצמך.
בחברות תוכנה, בהן סט הכישורים שנדרש כדי להצליח בתפקיד טכני כל כך שונה מהכישורים הנדרשים לתפקיד ניהולי, ההכשרה וההכוונה בולטים במיוחד בחסרונם.
בכתיבת הבלוג הזה אני מקווה לשתף את אותם מנהלים חדשים ואבודים במעט מנסיוני בצעדים הראשונים והקשים כל כך בעולם הניהול.
החלטתי לכתוב את הבלוג בעברית, מאחר שאחד הדברים הראשונים ששמתי לב אליהם הוא מיעוט קיצוני של מידע זמין בעברית, ואני מקווה להקל במעט על המצוקה.
בבלוג אני מתכוון לשתף חוויות ותובנות אישיות שלי, כמו גם קישורים לאתרים, ספרים, בלוגים, פודקסטים וכל מקור מידע אחר שנתקלתי בו בדרך וחשבתי שהוא מעניין או שימושי.
מקווה שיהיה בסדר
שי.
